אילנה שודרון-מינקוב

כמעט בכל פעם שאני ומשפחתי מטיילים בצפון אנחנו נוהגים לבקר את הפסל הנפלא של אברהם מלניקוב, האריה השואג, בתל-חי. מכאן נולד הרעיון לצייר אותו כמחווה לפסל וליוצרו.

מאד נגעו ללבי דבריו של הפסל אברהם מלניקוב כי שאף להציג את האריה כך, שהאופן בו שואג האריה כלפי השמיים אינו מסמל כוח או ניצחון, אלא מהווה שאגת כאב.

סדרה שהתחילה כציורים של נוף יפה, קבלה בהדרגה יותר ויותר הבעה אישית.

בתהליך העבודה בודדתי את האריה, הקטנתי אותו והצבתי אותו לבד בחשך - פגיע ושביר.

נראה לי כי הציור האחרון שציירתי בסדרה מביע נכון את שהרגשתי, את הדאגה שלי מן הסכנות שאורבות לנו, ואת החרדה לגבי עתידנו כאן.