ליד המוסך יוצאת דרך צדדית דרומה, לכיוון השדות. הדרך
עוברת ליד הלולים, שהיו פעם הלולים של אבא שלי.
הדרך מתפתלת כשמסביב השדות של המשק. מרחוק אפשר לראות את מושב
ערוגות, את תל -אל-סאפי, קדמה וכפר אביגדור, כל הנופים שעטפו
את ילדותי.
בסוף הדרך, על גבעה קטנה, מוקף בגדר לבנה וברושים, נמצא בית הקברות של
תימורים. את כולם שם הכרתי, עם חלקם גדלתי, בתקופה שהיה נדמה שהכל יישאר
לנצח בדיוק כמות שהוא, ושדבר לעולם לא ישתנה.
באמצע בית הקברות נמצא הקבר של אבא שלי. למראשותיו שתלנו עץ שהיה אהוב עליו
במיוחד.